מומחה יישור שיניים? או רופא שיניים רגיל?

ההבדל המהותי – רופא שיניים (DMD) מול מומחה לאורתודונטיה

ההבדל אינו מסתכם רק ב"תעודה על הקיר", אלא קיים הבדל תהומי של הכשרה, מיומנות קלינית וסמכות חוקית:

1. מסלול ההכשרה האקדמי – בעוד שרופא שיניים כללי מסיים שש שנות לימוד, מומחה ליישור שיניים נדרש לעבור מסלול התמחות תובעני של 3.5 עד 4 שנים נוספות במוסד מוכר. מדובר באלפי שעות המוקדשות אך ורק למכניקה של תנועת שיניים, גדילת לסתות ושיקום פנים.

2. רישוי משרד הבריאות – בישראל, רק רופא שעמד בבחינות ההסמכה הממשלתיות של משרד הבריאות רשאי להתהדר בתואר "מומחה". רופא שיניים כללי, מוכשר ככל שיהיה, אסור על פי חוק להציג עצמו כאורתודונט.

3. ראייה הוליסטית של המבנה המורכב – רופא כללי מתמקד לרוב בשיניים עצמן (סתימות, כתרים). המומחה בוחן את היחסים הבין לסתיים, את מבנה הפנים, את דרכי הנשימה ואת הדינמיקה של השרירים.

4. טיפול במקרים מורכבים – במקרים של שיניים כלואות, חוסר שיניים מולד או צורך בכירורגיית לסתות, רק מומחה בעל תובנה קלינית רחבה יכול להוביל תוכנית טיפול בטוחה.